כולם יודעים לכתוב, הלא כן? ובכל זאת...

לפעמים, כששואלים אותי במה אני עסוקה, התשובה שלי היא: אני כותבת. השאלה שבאה תמיד לאחר מכן מתייחסת לתוכן: מה את כותבת? רומן? סיפור קצר? אולי מאמר? לא, אני פשוט כותבת. לרוב, תשובתי מעלה תהיות, כי אנשים רגילים שכתובים "משהו". וחוץ מזה, כולם יודעים לכתוב, הלא כן? ובכל זאת...

על פי ויקיפדיה, האנאלפביתיות נעלמה כמעט לחלוטין במדינות המערביות או המתועשות בזכות לימודי חובה. חלק נכבד מתוכנית הלימודים בכיתות היסודי מוקדש להקניית מיומנויות הקריאה והכתיבה ולשיפורן. בחטיבה, שמים דגש על העשרת אוצר המילים והפנמת הדקדוק והתחביר ומעמיקים את תחום הבנת הנקרא. כשמגיעים לתיכון, התלמידים כביכול מסוגלים להתבטא בכתב בצורה נאותה תוך שמירה על חוקי השפה. וזהו.

בחיי היומיום, אלה מיומנויות מספיקות בהחלט. רמת אוריינות סבירה מאפשרת לפענח ללא קושי מדריך הוראות של מכשיר ביתי, עלון מידע של תרופה, או מדריך של תוכנת מחשב. כמו כן, אין צורך בתואר אקדמאי על מנת לפנות בכתב למורה של הילד או לרשויות המס.

אולם, אם רוצים לנסח מכתב נלווה לקורות חיים, לחבר פוסט או להעלות על הנייר סיפור אישי –  רצוי להתאמן, לשרבט טיוטה או לבקש מאדם אחר קריאה ביקורתית. לא רק מפני שלרוב, מי שממוקד במהות של חיבורו נוטה להזניח את הצורה  אלא גם מהסיבה שאם כותבים "כפי שמדברים", קיים סיכון שלא נשיג את התוצאה המיוחלת: לעורר עניין, לרגש, או לשכנע את הקורא.

הפתרון המובהק לבעיה זו הוא לכתוב הרבה, הרבה מאוד, כפי שגורס הפתגם על הניסיון. פתרון אחר, החביב עלי, הוא להתאמן באופן מתודי. לחזור על תרגילים כמו ספורטאי, לדמיין שהמילים הן כדורים צבעוניים  שאיתם אנו לומדים ללהטט, שהן חומר יצירה שאת תכונותיו אנו מגלים תוך כדי מישוש, חישה, לישה, מעיכה וקימוט.

חלק מתרגילים אלה קלים מאוד: לקצר או להאריך פיסקה, לנסח משפט בלשון פעיל כמשפט בלשון סביל ולהיפך, לפרק משפט מורכב ולהמיר אותו למשפטים פשוטים ולהיפך, לערוך רשימות של מילים נרדפות, וכד'.

ברם, תרגילי החימום האהובים אלי מקורם באתר של "אוליפו", הסדנה לספרות פוטנציאלית, או בצרפתית:  OuLiPo, Ouvroir de littérature potentielle (https://www.oulipo.net/). שעשועי המילים היצירתיים של אוליפו מבוססים על עיקרון האילוץ. האילוץ הוא שרירותי, צורני ומשחקי. למשל, לכתוב מחדש שיר או פיסקה מבלי להשתמש באות מסוימת – כמובן, ככל שהאות שכיחה יותר בשפה (כמו ה/ו/י/מ בעברית) התרגיל קשה יותר. מתברר שז'ורז' פרק כתב ספר שלם, La disparition (ההיעלמות), למעשה ספר בלשי, בלי להשתמש באות e, הנפוצה ביותר בצרפתית...

חברי "אוליפו" יצרו ושכללו מספר רב של אילוצים המבוססים לא רק על אותיות אלא גם על אוצר מילים, חוקים דקדוקיים, מבני משפט ומבני טקסט. חלקם, אגב, בהשראת חוקי חריזה שהיו נהוגים בימי הביניים. לצערי, מעט מאוד חומר בנושא נגיש לקוראי העברית, אבל תמיד אפשר להמציא אילוצים ופשוט להתחיל לשחק!