כולם יודעים לכתוב, הלא כן? ובכל זאת...
לפעמים, כששואלים אותי במה אני עסוקה, התשובה שלי היא: אני כותבת. השאלה שבאה תמיד לאחר מכן מתייחסת לתוכן: מה את כותבת? רומן? סיפור קצר? אולי מאמר? לא, אני פשוט כותבת. לרוב, תשובתי מעלה תהיות, כי אנשים רגילים שכתובים "משהו". וחוץ מזה, כולם יודעים לכתוב, הלא כן? ובכל זאת... על פי ויקיפדיה, האנאלפביתיות נעלמה כמעט לחלוטין במדינות המערביות או המתועשות בזכות לימודי חובה. חלק נכבד מתוכנית הלימודים בכיתות היסודי מוקדש להקניית מיומנויות הקריאה והכתיבה ולשיפורן. בחטיבה, שמים דגש על הע


עניין של אחריות
מה הם גבולות האחריות שלנו על מעשינו? האחריות האישית, כאדם בעל רצון חופשי, והאחריות הציבורית, כאדם הנושא תפקיד ציבורי? שאלה זו עמדה במרכז הדיונים הפומביים בעקבות מתקפות ה-7 לאוקטובר 2023. לאחר התדהמה והאימה הגיע הכעס. באותם ימים קראתי כתבה שפרסמה צרויה שלו בעיתון "הארץ" ב-19/10/2023. הסופרת מאוד מוכרת בצרפת, ואף זכתה בשנת 2014 בפרס יוקרתי המוענק לסופרים בשפה זרה, ה-"Prix Femina". יתכן אומנם שרוב קוראיה הצרפתיים אינם נחשפים להתבטאויותיה במגרש הפוליטי. באופן אישי, כקוראת של ספ


ארם ורומא, חוק ומשפט
השפות הן בדמות בני האדם המדברים אותן. כמוהם הן נולדות , גדלות ומתפתחות. יש להן אבות קדמונים, משפחה גרעינית ומשפחה מורחבת, ולפעמים צאצאים שדרכם אפיוניהן שורדים זמן רב לאחר שגססו ונעלמו. שפות גם משוטטות למרחקים, על גבי מלחמות ומסעות כיבוש, עקירת אוכלוסייה והתרחבות רשתות הסחר. בדומה לנוכחות האנגלית בעולם הגלובלי העכשווי, הארמית והלטינית דוברו הרחק מתרבות המקור שלהן, גם על ידי דוברים בעלי שפת-אם אחרת. שתי השפות הללו המשיכו להתקיים מאות שנים אחרי שמעונם המקורי הפסיק להתקיים כייש


