עניין של אחריות
- 3 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
מה הם גבולות האחריות שלנו על מעשינו? האחריות האישית, כאדם בעל רצון חופשי, והאחריות הציבורית, כאדם הנושא תפקיד ציבורי?
שאלה זו עמדה במרכז הדיונים הפומביים בעקבות מתקפות ה-7 לאוקטובר 2023. לאחר התדהמה והאימה הגיע הכעס. באותם ימים קראתי כתבה שפרסמה צרויה שלו בעיתון "הארץ" ב-19/10/2023. הסופרת מאוד מוכרת בצרפת, ואף זכתה בשנת 2014 בפרס יוקרתי המוענק לסופרים בשפה זרה, ה-"Prix Femina". יתכן אומנם שרוב קוראיה הצרפתיים אינם נחשפים להתבטאויותיה במגרש הפוליטי. באופן אישי, כקוראת של ספריה, הרגשתי באופן תדיר שצרויה שלו מפגינה חמלה כלפי הדמויות שלה, ושאותה יכולת לחוות את סבל האחר חוצה את גבולות הפיקציה.
כאשר פרסמה את מכתב ההאשמה שלה, צרויה שלו לא שיערה, כמו רובנו, שבנימין נתניהו עומד לגרור את המדינה כולה למלחמה איומה ואין סופית שתזרע חורבן, הרס ושכול לא רק ברצועת עזה אלא גם בישראל. שלא כמו הנביא נתן, שהיא מצטטת בתחילת המאמר, לא הקשיבו לה. כמו קסנדרה מודרנית, עם לב שבור לרסיסים, כך אני מדמיינת אותה. אני מדמיינת כמה היא סבלה כשהטיחו באלה שנלחמו לשחרור החטופים, באלה שגינו את השימוש באלימות כנגד האלימות, שהם בוגדים ואנטי-ציונים. בזמן פרסום מאמרה, עוד היה ניתן לקוות שהאירועים ישתלשלו בצורה אחרת.
קריאת המאמר ריגשה אותי מאוד. יזמתי את תרגומו לצרפתית על מנת להביאו לידיעתם של חברים שלא יכלו לקרוא את המקור. אבל כשפנו אלי ושאלו אם אפשר להעביר אותו הלאה, לאנשים שלא הכרתי, תהיתי אם בכלל אני יכולה לאשר זאת – ישנו הבדל מהותי בין לתרגם טקסט להנאתי או עבור חוג מצומצם של מכרים, לבין לאשר את הפצתו החופשית של תרגום, כאשר אין לי זכויות על המקור.
לכן פניתי למערכת "הארץ", שהעבירה את בקשתי לצרויה שלו. הסופרת ענתה לי ישירות ובנדיבותה, אישרה לי להפיץ את התרגום. העתק נמצא באתר זה בעמוד המקביל בצרפתית. את המאמר המקורי ניתן לקרוא באתר "הארץ":
